כילדה, הפעם הראשונה שאפיתי היה בגן חובה- עוגיות חמאה פשוטות, עם סוכר לבן מלמעלה בצורות שונות  (החותכנים האלו מנירוסטה שהגיעו על צרור). להיות במטבח תמיד היה אצלי בגדר תחביב צדדי- וכאמור שום דבר לא שגרתי אצלי בסיפור. עברתי 3 מקצועות עד שהגעתי לקונדטוריה- הוראה לגיל הרך, כלכלה ומנהל והנדסאי אדריכלות ועיצוב פנים.

אחרי כל העקופים שעברתי, כשהגעתי לקונדטוריה היא הפכה עבורי לבית. סוף סוף הייתי טובה במשהו, אפילו מצוינת. כשהייתי מכינה משהו בבית ומביאה לטעימה לשפים-היה תמיד משפט קבוע שהיה חוזר על עצמו מכל השפים – “המרקמים מדויקים”.

פעם חשבתי שקונדיטור בסה”כ מכין את הקינוחים, אך לאורך השנים למדתי שלהיות קונידטור זה אופי – זו הנתינה מתוך הרגש והרגישות: להרגיש כמה גרם צריך להפחית מחומר גלם מסוים כדי להגיע למרקם הרצוי, להרגיש את התפיחה המדויקת של המאפה, להרגיש איך המקרון נאפה בתנור שאני לא מכירה ומתי הכי טוב להוציא אותו.

אז אחרי 4 שנים, אני מביאה את כל הרגישות שלי לקינוח אחד שהקוטר שלו פחות מחצי שקל: מקרון בקונספט ייחודי, בשם “מאק”. 4 מרקמים שונים, כאשר כל אחד מחמיא לשני.

תמיד רציתי יותר לצד הקפה שלי בבוקר, והנה עכשיו זה קורה!
מזמינה אתכם לראות את עולם הקינוחים דרך הזווית ראיה שלי, כי קינוח תמיד צריך להיות חוויה. ♥